דף הזיכרון לחללי מלחמות ישראל

לכל משפחה ישראלית חללים שנפלו ואיפשרו את חיינו במדינה זו. בדף זה אנו מנסים להעלות את זכרם.

גולדיס חיים

חיים גולדיס גולדיס חיים (חיימקה) בן רחל ואליעזר, נולד בעזה ביום כ' בניסן תרפ"ד (24.4.1924) ובהיותו בן שנה ומחצה עברו הוריו לירושלים, בה ביקר בגן הילדים. בגיל חמש וחצי עבר לתל אביב. הוא החל ללמוד בבית הספר העממי על שם אחד העם ומשם עבר לבית הספר התיכוני למסחר. בגיל צעיר היה למדריך במגרשי השעשועים על שם גוגנהיים וחבר פעיל באגודת "ברית מכבים עתיד". בהיותו בן 16-17 הצטרף לשורות ה"הגנה". באותו זמן נתייתם מאימו. בשנת 1942 הצטרף לפלמ"ח, שהה בבית השיטה ובמשקים אחרים, בהם עבד הפלמ"ח. בזמן קצר היה למ"כ, אחר כך עלה לדרגת מ"מ מוסמך והתמחה במקצוע האלחוט. בתקופת "תנועת המרי", בה השתתפו שלוש תנועות המחתרת, השתתף בפעולת עתלית ובהתקפה על שיירה בריטית בגליל. מטעם הפלמ"ח עבר לפעולה בעלייה ב'. נשלח לאיטליה. משם הגיע עם אוניית מעפילים לארץ, נתפס ונשלח עם המעפילים לקפריסין. הוברח ושוב יצא בשליחות לחוץ לארץ. שהה כשנה באיטליה ורומניה ועם החלטת עצרת האו"ם על החלוקה השתוקק לחזור והגיע לארץ באוניית מעפילים מקונסטנצה, נתפס ונשלח בשנית לקפריסין. כשחזר הביתה שוב לא רצה לצאת לחוץ לארץ. הפעם חזר לפלמ"ח, לחטיבת "הראל" (הגדוד הרביעי - גדוד "הפורצים") והדריך בקורס לאלחוטאים. ביום כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948) בצאתו ללוות שיירה לירושליים (שיירת חולדה המפורסמת), נפל בקרבת חולדה (ב-31.3.1948) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחולדה (ב-2.4.1948). מפקדו מספר כי לאחר שנפצע בשעת הנסיגה לא הרשה לחבריו להתעכב לידו והפציר בהם להציל את חייהם. אחרי מותו הועלה לדרגת סגן ראשון (סגן). בדברי ההספד של אביו נכתב בין היתר: "..הפעם לא רצה עוד לצאת לחו"ל. למרות ההצעות שהציעו לו לחזור. לא! הוא לא יעזוב עוד את הארץ בימים טרופים אלה, בשעה שחבריו עמדו ועומדים במערכה קשה, רבים מהם אינם עוד בחיים וכיצד יעזוב הוא את הישוב לבדו לעמוד על נפשו והוא לא בתוכו?.. ומיד חזר לפלמ"ח".

שיירת חולדה

עקב המצב החמור בירושלים, הוחלט להעלות משאיות אספקה נוספות לעיר למרות כשלונות של כמה שיירות קודמות. ב- 31/3/48, בשעות הבוקר, יצאה שיירה גדולה של 26 משאיות, 4 אוטובוסים ו-7 משוריינים, מחולדה לכיוון ירושלים, ועליה חיילי הגדוד הרביעי. כמה משוריינים ופלוגה של סטוצקי מהגדוד החמישי צורפו לשיירה כדי לאבטח את הקטע שבין חולדה לוואדי סראר. על השיירה ועל כוח האבטחה פיקד עמוס חורב, ואל משוריין הפיקוד שלו הצטרפו גם מפקד הגדוד הרביעי ומפקדו החדש של הגדוד החמישי, שאול יפה. הבוקר היה גשום והדרך בוצית. השיירה נתקעה כבר בקרבת היישוב ונתגלתה לאויב. היא הותקפה קשות ליד חולדה הערבית על ידי מאות ערבים מ"צבא ההצלה הערבי", ומהלגיון הערבי שבאו מרמלה עם משוריינים. בין התוקפים היו גם אנשי חסן-סלמה שחנו בחולדה הערבית ומתנדבים עיראקים ממחנה ואדי-סראר. לאחר שש שעות של לחימה וניסיון לחלץ את המכוניות מתוך הבוץ, ולאחר שגם טרקטור שהופעל תחת אש על ידי שאול יפה (שנפצע בפעולה) לא הצליח בכך, ניתנה הוראה לסגת חזרה לחולדה. עיקר המאמץ היה בחילוץ מכוניות ששקעו בבוץ ובהוצאה מאולתרת של לוחמים רגליים, להגן עליהן ולהשיב אש לתוקפים. שניים ממשורייני הגדוד שהגנו על המכוניות ועסקו בחילוץ תחת אש, נפגעו ושקעו בבוץ גם הם, מבלי שיכלו לפרוץ את טבעת המתקיפים המתהדקת סביבם. כשהתרבו הפצועים במשוריינים, והסיוע מכוחותינו הקרובים בושש להגיע, החליט מפקדו של אחד המשוריינים, חיים גולדיס, לפוצץ אותו על יושביו. לפי דברי חברים שהיו באזור, אמר אחד הפצועים בקשר: "שלום לכם חברים, הערבים הקיפו אותנו, אני פצוע ומפוצץ את עצמי עם המשוריין." וכן: "אנחנו לא נלך בשבי, אנחנו נתאבד". שיירה זו, שלימים נקראה "שיירת חולדה", גבתה מחיר כבד של הרוגים ופצועים. היא הייתה השיירה הראשונה שלא הגיעה לירושלים. מה שגרם לכישלון היה, כנראה, צירוף של כמה דברים: יציאה לדרך בשעות היום, הכנות לקויות, פיקוד לא אחיד ובחלקו לא מנוסה בהגנה על שיירות, בוץ כבד בדרך העפר, ומאמץ מוגזם שלא לוותר על המכוניות שנתקעו ובכך לסבול אבדות כבדות. הדרך לירושלים נשארה חסומה. אך חל שינוי בתפיסת הפיקוד העליון: לא עוד ליווי צמוד בלבד של השיירות, אלא פריצת דרך ותפיסת משלטים בצידי הדרכים.

אלו הנופלים בשיירת חולדה:

טוראי אורמנדו חיים מנחם ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 21 בנפלו

טוראי אילברג מיכאל ("מיקי") ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 29/3/1948 בן 19 בנפלו

טוראי אקסלרוד נחום מנחם ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 19 בנפלו

טוראי ארביב רפאל (לארי) אבישי ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 21 בנפלו

טוראי בין עלי ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 24 בנפלו

סגן גולדיס חיים חיימקה ז"ל

נפל בכ' אדר ב' תש"ח 31.3.1948 בן 24 בנפלו

טוראי גינדי אהרן ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 21 בנפלו

טוראי ויסשטיין יוסף ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 17 בנפלו

טוראי זינגר זאב "אילי" ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 18 בנפלו

רב"ט חקלאי דוד ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 19 בנפלו

סרן טרבס יורם הוגו ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 23 בנפלו

טוראי ישראלי ניסן ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 20 בנפלו

טוראי לאופר פינחס ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 19 בנפלו

טוראי לוי יעקב ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948 בן 18 בנפלו

רב"ט מרנץ יעקב ז"ל

נפל בכ' אדר ב' תש"ח 31.3.1948 בן 21 בנפלו

טוראי פרב ישראל ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח 31/3/1948

טוראי פרידמן חיים ז"ל

נפל בכ' באדר ב' תש"ח31/3/1948

רב"ט קמחי שלמה "שלומק'ה" ז"ל

נפל בכ' אדר ב' תש"ח 31.3.1948 בן 23 בנפלו

טוראי שפירא ברוך-אשר ז"ל

נפל בכ"ה באדר ב' תש"ח 5/4/1948 בן 25 בנפלו

ויינרייך ראפא

רפא ויינרייך ויינרייך רפאל-דוד (רפא), בן רחל ואליעזר, נולד בחודש נובמבר 1925 בחיפה. משסיים את בית הספר העממי החל לעבוד כדי לעזור להוריו, ואחרי העבודה היה לומד בקורס של הטכניון להשתלמות במקצועו - מסגרות. מנעוריו היה חבר ה"הגנה" והגיע בה לדרגת מ"כ. אהב את הלימודים, אך הקריב את כל שאיפותיו להשתלמות - ושאיפת הוריו - למען התפקיד הלאומי. בצאתו לדרכו המסוכנת ניחם את הוריו לאמור: "אם לא אנחנו, הנוער, מי יעזור?". היה בעל לב טוב ורחום וטיפל במסירות בזקני כפר ערבי נטוש שנשארו במקום. מראשית קרבות מלחמת העצמאות שירת בהגנת העיר התחתית בחיפה. עבר עם יחידתו בחטיבת "כרמלי" את כל שלבי המלחמה בגליל המערבי ובגליל העליון. השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) נהרג מפגיעת פגז בשעת התקפת נגד של האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בראש פינה.